שלום לכולם,
אז היכן זה פוגש אותי ? אחרי הבחירות ולפני טיול שנתי - יש אופטימיות של חורף באוויר.
משימה ראשונה - לבחור כתבה: זה היה קל.
עטרה אופק מדברת על קשיים וסבל יומיומי שלי...
אני מקווה שהצלחתי ליצור את הקישור , אבל בקיצור, אני מזעזעת את תלמידותי ה"כוסיות" בהסבר על זילות יחסן לעצמן מתוך השימוש במושג זה. בכל שנה כיתות אחרות שומעות את הנאום ....האם זה עוזר ? וודאי שלא לכולן. אבל חלקן סופגות ונזכרות בו בסוף התיכון. הפועל לגמור מזעזע את הבנים בט' לא פחות מאשר את הגננת שבפתיחת המאמר. בו אני מקפידה להשתמש כדי שיגלו שלא נופלות מכך האוזניים. (הביטוי "כל השומע תיצלנה אוזניו" בכל זאת נראה לי קצת גבוה)
יש ביטויים שהם פשוט "עילגית " כמו שאומרת עטרה , אך גיליתי שהם מדבקים כמו הקיצור ב"אפשר את..." לדעתי הוא מדבק כי הפעל החסר תמיד מובן . הוא יהיה לקרוא ל... , לקבל את,.... לקחת את.. או לשמוע את... - לכן להם התרגלתי.
הקיצורים של ש.. במקום כש... הם פשוט שיבושי לשון - ויש לתקנם. אבל כשהערתי לתלמידה על ריבוי שגיאות העברית בעבודתה ועל הצורך בהגהה ותיקון כדי להגיש עבודה המכבדת את מגישתה ואת קוראיה, התברר לי שמעולם לא שמעה מילה זו הגהה והרי "יש לה פטור מהורדה על שגיאות כתיב במבחנים".... אז זה עצוב והמאבק סיזיפי אבל שווה.
הבן שלי נהנה לשמוע את הפינה של אבשלום קור בדרך לאימון פינג - פונג..
חלק ב':
בחרתי להביא קטע מסיפור. תרצו - תקראו. (זו לדעתי דוגמה לקיצור אפשרי למרות שמתאים לשפת המיסרונים)
.......
כשניעורה בפעם השנייה, שמש גדולה כבר הייתה מהדרת את שמי המערב. אינגה השעינה את כובד גווה על מרפקיה וניסתה
להתרומם . פיסות עור שדבקו לבטנת הבגד
נמתחו ונקרעו. אינגה גייסה את כל כוחותיה
וניסתה שוב. גל של כאב שטף אותה. "לא לבכות אינגליין, את כבר ילדה גדולה, ילדות
גדולות לא בוכות." חשקה שיניים,
הזדקפה, הידקה את כיסוי הפיל לראשה והחלה
כושלת אל עבר השמש השוקעת. "שם צד
מערב אינגליין, איפה שהשמש שוקעת זה ארץ גרמניה, שם גרים סבא
וסבתא." הדהד בה קולו של אביה.
ילדה קטנה בלבוש של פיל צועדת בשדה תלתן.
העולם מתחיל מילדה קטנה, נרדפת.
.......
בחרתי בקטע הזה כי אפשר
למצוא בו את מעלות הסופרת ומעלות היצירה:
הוא כתוב בעברית יפה, ססגונית, ופשוטה. במשפטים קצרים המתארים מאמץ אדיר ועולם שלם של
רגשות. התמונה שהיא מציאות סוראליסטית –
מעוררת ומסקרנת ומבקשת המשך , ויש בה תקווה. העולם מתחיל בתוהו אך לילדה הקטנה הנרדפת יש כיוון למרות הכל.
אפשרות הבחירה שנתתם אפשרה לי להמליץ על מי שאיננה מובנת מעליה
לקהל גדול – מיקי בן כנען.
(כמובן חשבתי קודם : מאיר שלו, חשבתי : דויד גרוסמן וחשבתי : עלי
מוהר . אבל בחרתי בה)
אני רואה בה יוצרת המעשירה את העברית העשירה בה גדלה ובה היא כותבת.
היא רוקמת פנטסיה נהדרת וגם כשהעולם כולו מתכסה בדוק צהבהב של אבק או בגל שחור של
רוע – יש לה פתרונות הומניסטיים, צבעוניים ומלאי חמלה ואהבה לכולנו.
יש לה מסר של העזה ויצירתיות כמפתח ותיקון
לעולם.
בקיצור – זוהי המלצה לקרוא את שני ספריה: אם החיטה והקרקס הגדול של הרעיונות. תהנו !
היא פשוט מצויינת.
