יום שישי, 25 בינואר 2013

יום מקוון התחדשות העברית - היכן זה פוגש אותי ?

שלום לכולם,
 אז היכן זה פוגש אותי ? אחרי הבחירות ולפני טיול שנתי -  יש אופטימיות של חורף באוויר.

משימה ראשונה - לבחור כתבה: זה היה קל.
 עטרה אופק מדברת על קשיים וסבל יומיומי שלי...


הכתבה: אפשר לאכול תפודים בהול / ציפי סער מתוך: הארץ אונליין, 24.04.2011

 אני מקווה שהצלחתי ליצור את הקישור , אבל בקיצור, אני מזעזעת את תלמידותי ה"כוסיות" בהסבר על זילות יחסן לעצמן  מתוך השימוש במושג זה. בכל שנה כיתות  אחרות שומעות את הנאום ....האם זה עוזר ? וודאי שלא לכולן. אבל חלקן סופגות ונזכרות בו בסוף התיכון. הפועל לגמור מזעזע את הבנים בט' לא פחות מאשר את הגננת שבפתיחת המאמר. בו אני מקפידה להשתמש כדי שיגלו שלא נופלות מכך האוזניים.  (הביטוי "כל השומע תיצלנה אוזניו" בכל זאת נראה לי קצת גבוה)

יש ביטויים שהם  פשוט "עילגית " כמו שאומרת עטרה , אך גיליתי שהם מדבקים כמו הקיצור  ב"אפשר את..." לדעתי הוא מדבק כי הפעל החסר תמיד מובן . הוא יהיה  לקרוא ל... , לקבל את,.... לקחת את.. או לשמוע את... - לכן להם התרגלתי.
הקיצורים של ש.. במקום כש... הם פשוט שיבושי לשון - ויש לתקנם. אבל כשהערתי לתלמידה על ריבוי שגיאות העברית בעבודתה ועל הצורך בהגהה ותיקון כדי להגיש עבודה המכבדת את  מגישתה ואת  קוראיה, התברר לי שמעולם לא שמעה מילה זו הגהה והרי "יש לה פטור מהורדה על שגיאות כתיב במבחנים"....  אז זה עצוב והמאבק סיזיפי אבל שווה.
הבן שלי נהנה לשמוע את הפינה של אבשלום קור בדרך לאימון פינג - פונג.. 

חלק ב':   

בחרתי להביא קטע מסיפור.  תרצו - תקראו.  (זו לדעתי דוגמה לקיצור אפשרי למרות שמתאים לשפת המיסרונים)
.......
כשניעורה בפעם השנייה, שמש גדולה כבר הייתה מהדרת את שמי המערב.  אינגה השעינה את כובד גווה על מרפקיה וניסתה להתרומם . פיסות עור  שדבקו לבטנת הבגד נמתחו ונקרעו.  אינגה גייסה את כל כוחותיה וניסתה  שוב.  גל של כאב שטף אותה.  "לא לבכות אינגליין, את כבר ילדה גדולה, ילדות גדולות לא בוכות."  חשקה שיניים, הזדקפה, הידקה את כיסוי הפיל  לראשה והחלה כושלת  אל עבר השמש השוקעת. "שם צד מערב  אינגליין,  איפה שהשמש שוקעת זה ארץ גרמניה, שם גרים סבא וסבתא." הדהד בה קולו של אביה.
ילדה קטנה  בלבוש של פיל  צועדת בשדה תלתן.
העולם מתחיל מילדה קטנה, נרדפת. 
                     .......

בחרתי בקטע הזה   כי אפשר למצוא בו את מעלות הסופרת  ומעלות היצירה:
הוא כתוב בעברית יפה, ססגונית, ופשוטה.  במשפטים קצרים המתארים מאמץ אדיר ועולם שלם של רגשות.  התמונה שהיא מציאות סוראליסטית – מעוררת ומסקרנת ומבקשת המשך , ויש בה תקווה. העולם מתחיל בתוהו  אך לילדה הקטנה הנרדפת יש כיוון למרות הכל.
אפשרות הבחירה שנתתם אפשרה לי להמליץ על מי שאיננה מובנת מעליה לקהל  גדול – מיקי בן כנען.
(כמובן חשבתי קודם : מאיר שלו, חשבתי : דויד גרוסמן וחשבתי : עלי  מוהר .   אבל בחרתי  בה)
אני רואה בה יוצרת המעשירה את העברית העשירה בה גדלה ובה היא כותבת. היא רוקמת פנטסיה נהדרת וגם כשהעולם כולו מתכסה בדוק צהבהב של אבק או בגל שחור של רוע – יש לה פתרונות הומניסטיים, צבעוניים ומלאי חמלה ואהבה לכולנו. 
 יש לה מסר של העזה ויצירתיות כמפתח ותיקון לעולם.

בקיצור – זוהי המלצה לקרוא את שני ספריה: אם החיטה  והקרקס הגדול של הרעיונות.  תהנו !

היא פשוט מצויינת.




יום שבת, 28 באפריל 2012

יום מקוון מס. 3 - הזמר הישראלי

מאוד נהניתי לראות את המצגת ועוד יותר מפיתוח רעיון כור היתוך מול רב- תרבותיות  (כפי שמלמדים באזרחות) להתפתחות  התלת - שלבים של הטיפול בפירות. הרי ידוע שבכל גיל חשוב לאכול הרבה פירות ונראה שעם צמיחתה , התרבות שלנו עוברת שלבים בהתייחסות ליכולת העיכול של  העם. לגבי התינוקות , במדינה שרק נולדה ובשנותיה הראשונות, - ברור שעדיף רסק , בעוד שבגיל ההתבגרות מן המפורסמות הוא שהנוער רוצה לאכול ברור. כך במוסיקה וכך בפירות. רוצים  הרבה והכל אבל לא לערבב. כל זאת בכדי לומר למה אני, משהגעתי לבגרות, (לדעתי קצת לפני המדינה) באמת חושבת שהכי טעים בכל סלט הוא המיץ.  גם בסלט פירות.

לגבי התקופות והמסר חשוב לי לכן להתחיל  מהסוף.  אני רוצה להציע לצפות  בשתי יוצרות מן הבולטות ביותר בדור הנוכחי של הזמרות : מירה עווד ואחינועם ניני. המסר שלהן אופטימי כי אין ברירה אחרת. חייבים להדבר, חייבים להתפשר וחייבים לשמוע זה את זה בכל השפות, בעיקר פה בארץ ובעיקר בסכסוך שהוא פוליטי- אזרחי, עם השלכות תרבותיות חד- משמעיות. הוא מתאים לי במיוחד למוצאי יום העצמאות הנוכחי.

אז דבר ראשון תהנו מהן:   there must be onther way  גם אם זה לא זוכה בינתיים בתמיכת כל הציבור.


לגבי התקופה השניה בלי ספק הייתה עופרה חזה סנונית ראשונה שלנו במוזיקת עמים ובהכרה בעולם, לצד הכרה בייחודיות של הניגונים התימנים בחברה בישראל - כ "לא לתימנים בלבד " ובלי להתבייש. אבל לא כל כך אוהבים אצלנו לזכור שהיא יצאה עם הניגונים התימניים (1984) רק אחרי ההצלחה שלה בארוויזיון בעקבותיה התקבלה למרכז הקונסנזוס עם שירי מולדת (1983). והיא בכלל התחילה לשיר על במות שנים קודם...


אבל אני בחרתי להזכיר  שתקופות לא נחלקות לפי שנים חד- משמעית כמו שנוח  לחוקרים באקדמיה ולתלמידים לזכור. הנה סרט שהגיע קצת באיחור (2006) לספר סיפור מדהים שמתאר את קשיי החיים בין תרבויות  ובעליה לישראל .
השיר שבסופו הראה לי שגם אני נהנית ממוזיקה שונה ממה שהייתי רגילה כשהיא עשויה טוב לטעמי.
לפניכם הטריילר לסרט שלוש אחיות והשיר ברכת המלך - בפי מירי מסיקה. 
שניהם  מעולים  בעיני.


ואחרונים חביבים שירי כור ההיתוך - הצבר, הקיבוצניק והנחלאים לדורותיהם.
הכי מתאימים לדעתי כ"סופר מודל" הם להקת הנח"ל
 והכי מתאים לי הוא החקלאי הפיקח המסביר לצבא איך צריך לנהל התקדמות בכל השדות.
להקת כוורת,  נותנת את הקלסיקה הזו בקריצה. (ושימו לב לבלורית של סנדרסון...)
הורה כרוב והורה סלק !  תמיד תזכרו שצריך גם ירקות !


מאד נהניתי לעשות את המשימה. אני חושבת שהמצגת מעולה ומשימה כזו אפשר להעביר ישר לתלמידים.
 וגם הם יהנו לעשות אותה.... תודה וכל הכבוד לזוהר!

תנו לה בכפיים

יום שלישי, 6 במרץ 2012

יום מקוון 2 - הפעילות על לאומנות ואי סובלנות


למלא את החלקים החסרים, היכן שרשום "למחוק ולרשום את דעתכם..." ולאחר מכן להעתיק ולהדביק ברשומה חדשה בבלוג שלכם:

דרכארץ: שלום אינשם, שמעת חדשות? על כל החוסר סובלנות במדינה והלאומנות ששוטפת את המדינה בזמן האחרון. תאמין לי שגם בגין וגם בן-גוריון היו מתהפכים בקברם אם הם היו חיים היום.

אינשם: שנייה... לפני שאתה שולח אנשים להתהפך בקברים שלהם, על מה בדיוק אתה מדבר?

דרכארץ: מה לא שמעת על כל הנושא של השופט סלים ג'ובראן? היום בבוקר בגל"צ דיברו על הנושא.

אינשם: לא, לא שמעתי חדשות בימים האחרונים, יש לך איך להשמיע לי.

דרכארץ: טוב ששאלת, הקלטתי את הקטע מהתוכנית שהייתה הבוקר בגל"צ, הנה תקשיב למה שנאמר:

נו, אז מה אתה אומר על הנושא? אתה מסכים לכך ששופט בבית המשפט העליון לא ישיר את ההמנון, או שאתה מסכים עם הדברים שנאמרו ע"י ח"כ דוד רותם?

אינשם, דעתי: ח"כ דוד רותם הוא סכנה לדמוקרטיה ולאזרחים בישראל. במסווה של דעות לאומיות המנומקות בנימוקים רגשיים הוא מבקש להוציא ציבור שלם מתחום האפשרות לשויון ושותפות , למעשה מחוץ לטווח האפשרות להיות אזרח מלא במדינה. אפילו חברו אלקינד מבין שאי אפשר להוציא את כל הציבור הערבי מכלל האזרחים היכולים להיות חלק ממערכת המשפט ואין לקבוע תקרות זכוכית מעבר להן לא יוכלו להתקדם. השימוש בשירת ההמנון וההזדהות עימו  ככלי להבחנה בין אזרח לאזרח היא  טיפשית וגם מרושעת ופוגעת בערכי היסוד של הדמוקרטיה. בדרכו של רותם אח"כ יבדקו את הכוונה שבלב כל שר..
מבינים זאת גם חברי הליכוד בכנסת , אך חבל שנותנים לרותם  במה.
אמר על דברי רותם המשנה לראש הממשלה, השר משה (בוגי) יעלון: "תקיפת השופט העליון סלים ג'ובראן, על שלא שר את ההמנון בטקס השבעת נשיא בית המשפט העליון "תמוהה, מיותרת ונודף ממנה ריח רע של רדיפת אדם בשל מוצאו".  
"ההתעקשות לדרוש מאזרחי המדינה שאינם יהודים לשיר את מילות ההמנון היא בבחינת חרחור ריב ומדון", אמר יעלון.    פורסם: Ynet    29.02.12, 11:07
אני חושבת שציפית שאצטט אנשי שמאל, אך כל מי שמבין מעט דמוקרטיה – מבין שרותם הוא סכנה לה.

דרכארץ: לא ציפיתי לשמוע ממך את הדעה הזו, אבל בסדר, מכיוון שנימקת את התשובה כמו שצריך, אז אין לי מה להוסיף. עכשיו, תגיד לי, אתה מכיר את העמדה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' ז"ל בנושא המפגש בין הלאומיות לבין זכויות הפרט.
ליבוביץ' כותב שלגבי המדינה יש שתי גישות, הראשונה היא גישת "המדינה קודמת לאדם" והגישה השנייה הינה "המדינה ככלי בשירות העם".
על פי הגישה הראשונה, המדינה קודמת לאדם... לא בדיוק, הוא בעצם מתכוון להגיד שהמדינה מקיימת את "רצון הכלל" ולכן האדם חייב לקיים את הרצון הכללי. הבעיה מתחילה כאשר מחברים בין המונח עם למונח לאום. עם נוצר כתוצאה מרצף היסטורי בו מתפתחת קבוצה של אנשים בעלת מאפיינים משותפים. לאום או לאומיות זהו ביטוי של הרצונות בין קבוצת אנשים. כלומר, בישראל של שנת 2012, הרצונות של העם היהודי משתקפים בלאומיות. לדוגמה במילות ההמנון: "נפש יהודי הומייה... להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון...".

אינשם: אני ממש לא מבין את הקשר? ותוספת: שים לב ש"רצון הכלל" שימש כלי בידי כל הפשיסטים של מאה 20 בכדי לכפות דעות שהם הכתיבו כדעות המדינה נגד מתנגדיהם !

דרכארץ: אני אנסה להסביר איזה תפקיד מייחס ליבוביץ' למדינה דרך דבריו של רבי חנינא, סגן הכהנים, שאמר לפני 1500 שנה
"הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו"
מה לפי דעתך מנסה לומר לנו רבי חנינא בדבריו?

אינשם....    רבי חנינא, כמו הובס 1100 שנה אחריו, רואים את הסכנה לאדם מהדומים  לו – בני האדם האחרים. לכן הכוח המדיני , השלטון, הכרחי ורצוי לדעתם, שאלמלא הוא (או המלכות) שיוצר חוקים וסדר חברתי ויש בכוחו  לכפות אותם, זהו הכוח שממנו יראים – הייתה האנרכיה גורמת לרשעות, ביריונות וחיי כל דאלים גבר..

דרכארץ: נכון, אפילו בסוריה, עדיין, למרות הטבח, יש למדינה תפקיד מסויים.
הוויכוח מתחיל כאשר מדברים על תפקיד המדינה, הרי, הייצוג של הלאומיות בא לידי ביטוי בהקמתה של המדינה שתכיל בתוכה את הערכים של הלאום, במקרה שלנו, הלאום היהודי. אך מה קורה במקרה שיש אנשים בעלי לאום שונה באותה מדינה, מצד אחד הם לא מסכנים את הלאומיות של העם היהודי, אך ההתנהגות שלהם אינה חופפת לעיתים לרצונות של חברי קבוצת הלאום הגדולה יותר, האם במקרה זה עלינו לכפות על חברי הקבוצה הקטנה יותר את רצונותינו והשקפת עולמנו, ובמקרה שהם לא מסכימים להעניש אותם עד שיהיו מוכרחים לוותר על השקפותיהם או לעזוב את המדינה?

אינשם:  וודאי שלא. מדינת לאום  אתנית אין לה עדיפות על הרעיון של שיוויון ערך האדם וזכויות שוות לכל אזרח.  הרעיון של לאומיות אתנית מבקש לעודד ביטוי וזהות של קבוצת אנשים במקום מסויים  תוך ביטוי העצמאות והריבונות שלהם בשלטון במדינתם, אך אין הוא חשוב יותר מהרעיון הבסיסי של שיוויון ערך וזכויות האדם לכל. הלאומיות האתנית מפרשת את ערך החופש הבסיסי עבור שלטון עצמי ועצמאי לקבוצה הלאומית. זהו ערך חשוב  אך איננו יחיד או בלעדי. הוא נובע מכלל זכויות האדם.  זהו המקום בו עקרון שלטון הרוב אסור שיקבל עדיפות על עקרון השיוויון . שלטון הרוב חייב להיות ממומש  ללא פגיעה בזכויות היסוד של כל אזרח ובזכות לשיוויון בראשן. כאשר הקבוצה הלאומית כופה העדפותיה הלאומיות-אתניות ל מיעוטים לאומיים זו פגיעה חמורה ביותר בהיות  המדינה דמוקרטית.

דרכארץ: אממ... מעניין. שכחתי שעדיין לא אמרתי לך את הגישה השנייה לגבי תפקידה של המדינה. ליבוביץ' טוען שהמדינה כלל לא נועדה לשרת את הלאומיות ורצון הכלל, תפקידה הינו לשמש ככלי לשרת את האדם. כלומר, האדם קודם למדינה, ולכן הוא מעצב את המדינה בתביעותיו האישיות ולכן ערכיו האישיים באים לפני האינטרס של הריבון (רצון הכלל) והשלטוני.
הנה, בו תסתכל על הסרטון בסמארטפון שלי על מה שליבוביץ אומר, שים לב במיוחד למשפט האחרון:
קישור לסרטון שבו ליבוביץ' מסביר את תפקידה של המדינה (שים לב! להתחיל לצפות מהדקה ה- 1:41)
עכשיו, אחרי שראית את הקטע מהסרטון, מה אתה חושב, האם פגיעה בזכויות של אזרחים שאינם מקיימים את הרצונות הלאומיים היא עדיין מוצדקת?

אינשם:   וואלה , מאין הוצאת את הסרטון הזה ? פעם בנעורי לפני 40 שנה היה לי הכבוד להקשיב לפרופסור לייבוביץ ב"לייב"  והיה ממש קשה לעקוב אחריו שעה רצוף...אבל ב2 דקות שהבאת הוא מבהיר בדיוק את  הדיסונאנס המובנה באופי האדם והחברה האנושית וגם מדגיש את גודל האתגר שלקחה על עצמה הדמוקרטיה הליברלית: להפריע כמה שפחות. תזכור שיש גם תפיסה סוציאל-דמוקרטית  שאומרת שצריך גם לעזור כמה שיותר...
 זה מראה כמה הלאומיות היא רק אחד מן הרעיונות שמטפחת ומאפשרת התפיסה הדמוקרטית ותמיד צריך לשקול ולאזן ביניהם... זהו , אגב, אחד מתפקידיו של בית המשפט העליון, בעיקר בשבתו כבג"צ ולכן יותר מראוי, הכרחי , שישבו בו שופטים שהם אנשים עצמאיים בדעותיהם כמו כבוד השופט ג'ובראן.

דרכארץ: טוב זו זכותך לחשוב ככה. אבל אני אומר לך, כל בנאדם שחושב ומרגיש אחרת במדינה הזו, נתקל בחומה של התנגדות. לדוגמא המצב בסוריה, הטבח שמבצע הנשיא אסד בבני עמו. אני אומר, לך אני קורא את החדשות ורואה את הסרטונים ומזועזע, הרי מדובר במקרה שבו כל מי שמתנגד למדינה מאבד את החיים שלו. השאלה המרכזית היא מה התפקיד שלנו בכל הנושא הזה? הנה תקרא לדוגמה את מה שגדעון לוי כותב על המצב בסוריה ותגיד לי אם אתה מקבל את ההצעות שהוא רושם בסוף המאמר שלו: אללה הוא לא אכבר בסוריה. אם אתה לא מסכים עם העצות שלו אז תנמק מדוע.

אינשם.... גדעון לוי הוא אדם רגיש ונבון, לכן יכולת לראות לכל אורך המאמר את הקושי שהוא מדגיש: אי אפשר לשתוק ולהתחבא כמו זקנה מעבר לדלת המוגפת אך גם אי אפשר לנקוט בפעולה גלויה ואמיצה  למען האזרחים הנרצחים בחומס. במצב של ישראל והעולם – זה לא יעזור לנרצחים. טורקיה יכלה לעשות יותר ואנחנו –אילו היו לנו קשרים טובים איתה כמו שהיה רק לפני 10 שנים יכולנו לפעול איתה יחד .במצב הנוכחי לישראל יש רק האפשרות לפנות לארה"ב ולאירופה שהן יתערבו ויפעלו וברור שהן נרתעות.  גם להם ההסתבכות באפגניסטן ובעירק לא עשתה טוב...ומי יודע מה יהיה פרצוף המהפכה שתוריד את אסאד...כבר ראינו בעיתיות רבה בתמיכה  בלוב. ושם היה המצב מאד דומה.         לדעתי ישראל צריכה לשם שינוי , לפעול בשקט. לשתף פעולה ולהושיט עזרה לפליטים בגבול התורכי ובהקצאת משאבים בעיקר רפואיים למי שיגיע לגבול. תהיה לנו בעיה כאשר המוני הפליטים ינסו לעבור לצד שלנו אך גם אז לדעתי נוכל להפעיל את האו"ם בבניית המחנות בגבול ונוכל להושיט עזרה הומנית לפליטים.

דרכארץ: תאמין לי כל הנושא הזה של האלימות נגד האחר, נגד כל מי שחושב אחרת עברה כבר את כל הקווים האדומים. לפי דעתי, הכל מתחיל מחוסר סובלנות הנובעת מלאומנות יתר.
בספר "חרדתו של המלך סלומון", הסופר אמיל א'זאר כותב לגבי מילונים את הקטע הבא:
"
אני משוגע על מילונים. זה המקום היחיד בעולם שבו הכל מוסבר ואתה מוצא שלוות נפש. שם הם לגמרי בטוחים בהכל. אתה מחפש אלוהים ואתה מוצא אותו עם דוגמאות מסייעות, כדי לסלק כל ספק".
עכשיו אני רוצה שתסביר לי האם לפי דעתך הקטע בקישור הבא קשור לחוסר סובלנות. מה ההגדרה של סובלנות? הנה תיכנס לויקימילון להגדרה של סובלנות .

אינשם: תקרא את הידיעה  שסימנת לי ותראה את עומק הטיפשות ..".בשבוע שעבר נתפס צעיר ירושלמי שחשוד במעשה. לדבריו, הוא עשה זאת כפעולת נקם על תבוסתה של קבוצת בית"ר ירושלים לשתי קבוצות ערביות לפני כשבועיים. בדומה למקרה הזה, במשטרה מאמינים שחלק מהמקרים אינם נובעים מאידיאולוגיה סדורה אלא מוונדליזם או בריונות לשמה. "זו קלות בלתי נסבלת, כל ילד יכול לקחת ספריי ולרסס, אנשים יודעים שישדרו את זה, לא בכל מקרה זה פרופר לאומני", אומר גורם בכיר במשטרת ירושלים."…. ולטענתי יש להבהיר את המושגים גם לגורמים הבכירים במשטרת ירושלים וגם בהתאחדות לכדורגל. לאומנות הולכת יד ביד עם ביריונות לשמה. הלאומנים (אלו שהפכו את רעיון הלאומיות לקיצוני ושים אותו לפני כל רעיון אחר) הם ביריונים כי הם רואים כלגיטימית כל פגיעה במי שאינו מזדהה אם הלאומיות לדעתם. אין לאומנות שאיננה יתר ואיננה ביריונית . את נבטי הבאובב יש לעקור כשהם קטנים אמר הנסיך הקטן וזה נכון גם בית"ר י-ם וגם בהפועל ת"א !
ומצד שני, לאומנות, במסווה לאומי, תמיד שימשה את הביריונים כדי לתת לגיטימציה כביכול למעשיהם.  בעניין הזה אני דווקא בעד עמוד הקלון הציבורי.  מי שיתפס בחברת.. או במעשה.. יוגלה ממקומו ומאוהדיו או ישלם על כך כופר של ניקוי פומבי ותשלום נזיקין.
בקיצור רציתי לתקן אותך: אין מושג כזה לאומנות יתר. כל לאומנות היא יתר  ורע !...

דרכארץ: אז מה, לא נשארו לך כמעט מילים. תאמין לי בצדק. הגענו למצב בעייתי שבו אנחנו מבינים שהמצב הוא לא תקין, אבל מאלף סיבות שונות ומשונות אנחנו ממשיכים לדבר על הנושא במקרה הטוב ובמקרה הגרוע להיות אדישים.
הנה תראה בסמארטפון שלי את הפרק מהסדרה עבודה ערבית שמדבר על כל נושא הסובלנות, אתה אפילו יכול להראות את זה לתלמידים שלך, תאמין לי, להזיק זה לא יזיק, המצב גם ככה בעייתי:
קישור לפרק בסדרה עבודה ערבית.
צפייה מהנה!!!

אינשם: תשמע זו הייתה שיחה מעולה, נראה לי שאני מעלה אותה לבלוג שלי. יאללה אני חייב לזוז, יש לי עוד לעשות קניות לפני שהחנויות נסגרות ;-)
את הסיום לא הבנתי.:  מה זה קניות.... אנחנו צריכים למהר לפעילות של נוער לנוער או יד ביד, ובכלל יש צוו פיוס וגם הכי כדאי שתבואו ללכת  עם אב"י בשביל ישראל, זה עכשיו, זה יפה ואפשר לדבר עם אנשים רבים ושונים , אפילו לאתגר כאלו שבאו ממקומות ודעות מאד שונים משלנו .   ל ה ת ר א ו ת !

יום שלישי, 10 בינואר 2012

אתגר רשת 4- חקיקה אנטי דמוקרטית


. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על ציבור ועל רשויות המדינה), התשע"א-2011, פ/2937/18 (יעקב כץ ואחרים) – הצעת החוק מבקשת לאפשר תביעת דיבה ואף העמדה לדין פלילי נגד מי שמדבר סרה במדינת ישראל או בגופיה, וכן לאפשר לאדם המשתייך לציבור מסוים שנגדו כוונה אמירה להגיש תביעה אזרחית. בדברי ההסבר של החוק לא מסתירים כי הכוונה היא לאפשר תביעות ואף העמדה לדין של ארגונים שמוסרים מידע על הפרות של זכויות אדם ושל דיני המלחמה על ידי הצבא. סטאטוס: הונחה ב-7 בפברואר 2011, עברה בוועדת שרים לענייני חקיקה ב-11 ביולי 2011.

בשיעור:
1.      להסביר מה זה "לשון הרע"
2.      מתי דבר הוא לא לשון הרע אלא פשוט עובדה – כדאי דרך סרטון
3.      אפשר להעלות רמה בדיון  (חט"ע- י"א, י"ב) ע"י ראיית סרט כמו "ג'נין ג'נין" ודיון מה היה בו,
4.      למה רצו למנוע הצגתו בטיעון של "לשון הרע" .
5.       איך תשפיע עלינו הידיעה שאסור לבקר עפ"י חוק  כל מה שעלול להיתפס ע"י מישהו כהוצאת לשון הרע על המדינה.
בקצב שלי ייקח הרבה זמן לחפש הצעות ברשת ולכן לא אעשה זאת עכשיו.

אתגר רשת 3 החיבוק הגדול


החיבוק הגדול
האמת: אני מאלו שזה נראה להם הזוי ופתטי כבר בשמיעה ראשונה ברדיו, ביום ההתרחשות..
בני מדבר בסרטון על אפשרות ל "יצירת רגע יפה" , אבל זהו רגע מלאכותי לצרכי תקשורת וליצירת עניין של גלי צה"ל ולא של הציבור  אותו אמורה הכנסת לייצג.  לדעתי, אין בחיבוק למצלמות שכזה כדי ליצור את הכבוד המשותף והמצע  הראשוני המאחד של חברי הכנסת  כמייצגי החברה בישראל. עבורי זה נראה בעיקר רעיון דביק, המשקף נכונות לטשטוש ערכים ולא להבהרת כבוד לכל אדם. את הכבוד לזולת וחיבוקו האמיתי חברי הכנסת צריכים לעשות בתרבות הוויכוח שלהם ובהצעות החוקים שלהם ולא בקמפיינים לפני המצלמות, גם אם הגה אותם שדרן אהוב בגלי צה"ל, שלו עצמו אין שום קשר לאקטואליה ולמה שהם עושים ביום-יום (לפי דבריו).
העובדה שבסופו של דבר מעטים השתתפו בחיבוק מעידה לדעתי על כי הבינו את הרעיון כהזוי ולא נפלו למלכודת הדבש שבו.  אני בהחלט מעריכה אותם  על כך ונלעגת בעיני הייתה תגובתה הפופוליסטית של ח"כ לימור ליבנת למשל.   יש אנשים שזה מתאים להם אמר איתן כבל. גם לי - לא.
2. איך עשיתי... אני לוקחת מן הראיון  את דבריו של פרופ' קפלן על הצורך בחימום.  הוא אומר: "בלי חימום, בדיבור , בחיוך, לחייך וללחוץ יד ואז להתחבק-  זה קשה..."  (ואכן היה להם קשה)
לכן בעת הצורך בפתרון של עימות קשה, עם הורים או תלמידים או בין תלמידים שונים  חשוב בעייני ביותר שבסוף השיחה  נחייך, נלחץ יד ועם אפשר לתת חיבוק זה רצוי.  אם לא – בפעם הבאה.  אני נגד לעשות רוח וצילצולים לתקשורת והחלפת החוויה בתצוגת כאילו...
לטעמי התפקיד שלנו הוא בקישור בין הרגש לשכל והפרדה ביניהם מתוך האמונה שמספיק ליצור בסיס של שיתוף בהתרגשות ורגשות כדי להשפיע על השכל – היא טעות.

אתגר רשת מספר 2 - הרכב הכנסת ה-18


תשובות:
1.      בחרתי בשלמה מולא – קדימה, אורלי לוי-אבקסיס -  מישראל ביתנו, ניצן הורוביץ – מר"צ,
ליה שמטוב – ישראל ביתנו ואחמד טיבי – מתע"ל-רע"מ
2.      מתוכם אתמקד באורלי לוי ואחמד טיבי.

3.      אורלי לוי- אבקסיס
ח"כ מטעם ישראל ביתנו, המפלגה חברה בקואליציה אך היא איננה שרה בה.
ח"כ לוי-אבקסיס היא משפטנית בהשכלתה  ודוגמה לישראלית צברית נאה ורהוטה  שצמחה בעיר פיתוח בעלת קשיים רבים (בית שאן) . היא חוותה על משפחתה וחבריה את הקושי לצמוח בשכבות מצוקה ומקדישה זמנה ומרצה לילדים ונוער בסיכון.   לכן חשוב לה להיות חברה בוועדות הכנסת העוסקות בתחומים המשפיעים על נוער בסיכון: ו. העבודה, ו. הרווחה, וו. הבריאות. היא הקימה שדולת ח"כים לנוער בסיכון ופועלת להעמיק את התודעה למצבם ולעזרת עמותות המטפלות בנוער בסיכון.
אחמד טיבי
ח"כ מטעם תע"ל-רע"מ , אופוזיונר ידוע ומאד תקשורתי.
היה רופא גניקולוג בהדסה י-ם וקודם לכן בהלל יפה (ידע אישי)  כשפנה לפוליטיקה והקים את מפלגת השינוי הערבית, מפלגה שיש לה זהות של מפלגת  ערבים עירונים משכילים וחילוניים , הייתה עליו ביקורת רבה  בציבור בישראל אך מאז 99' הוא נבחר ציבור המייצג בנאמנות את בוחריו. הוא מבטא רעיונות של מיעוט לאומי המכיר בנחיתותו המובנית (20%) בחברת הלאום של הרוב היהודי  ופועל להכרה בזכויות מיעוט זה לבטא עצמו  ולהגיע לשיוויון אפשרויות. בעבר כיהן כסגן יו"ר הכנסת וכעת פעיל בתחומי הבריאות , החינוך, הספורט ואיכות הסביבה בהם יש הרבה מאד לעשות להשוואת סביבות החיים של הציבור הערבי.
ידיעה בYnet ,  תגובת טיבי לאירוע  בוועדת החינוך של הכנסת  אתמול ולהתנהגותה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי ששפכה מים על היו"ר מגאדלה.  הייתה צפויה תגובה מלגלגת שלו  אך לטעמי, בביקורתו  הצינית והלועגת על הרחקתה של ח"כ מיכאלי לחודש בלבד , פיספס את המסר המרכזי שלו:  היה צריך להרחיק אותה מכל השתתפות בוועדה העוסקת בחינוך.
ח"כ לוי אבקסיס – הח"כית המצטיינת של השבוע, (יולי 2010) בשל יוזמתה להובלת החוק המגביל קבלתם של עברייני מין מורשעים לעבודה עם נוער ובמוסדות טיפוליים, וכן בשל חוק המכריח חברות להקליט את הבטחותיהן הטלפוניות ללקוחות כך שלא יוכלו להתנער מהן בהמשך.

אתגר רשת 1 הכנסת נעים להכיר


תשובות:
1.      1.  מטרת הסרטון להציג בפני הצופה את מקומה של הכנסת כמוסד עיקרי בדמוקרטיה הישראלית.
את תפקידיה כבית הנבחרים  המוביל את הדמוקרטיה והמנהיגות שלו כלפי העם בישראל.

2.      2. אני חושבת שהסרטון מאד מוצלח. למרות הציניות  והבחילה שמעוררת האקטואליה החושפת אותנו שוב ושוב להתנהגויות מכוערות בלתי דמוקרטיות בעליל  בכנסת, כאלו המהוות דוגמה רעה לתלמידינו ולציבור כולו ,חשוב לזכור את האידאה.  אם נאבד את האידאה – לא יהיה לנו למה לשאוף ולא תהיה תקווה לעתיד טוב יותר. מועמדים ראויים יותר לא יקדישו ממרצם זמנם וחייהם לציבור ולא יפנו לאתגר הנציגות בכנסת.   לדעתי אנחנו צריכים להציג את הדמוקרטיה בשאיפותיה ובחולשותיה וסרטון זה מעלה את היפה.
החל בעיצוב המבנה ובתמונותיו המרשימות וכלה בקולות הדוברים ברקע. מוסיף מאד לראות כסאות בלי חלק מן המרגיזים היושבים עליהם בד"כ.
בהיותי מן המבוגרים יותר בפורום אני נזכרתי והתרגשתי בחלק מן התמונות ובמיוחד מקטעי ביקור סאדאת ונאומו. שמחתי שהוצג כביקור החשוב ביותר של ראש מדינה בכנסת ונזכרתי בהתרגשות ובמתח שליוו ביקורו זה. (למשל הביאו טלביזיה לאקונומיה של הקיבוץ, וכולנו: עובדי מטבח וח"א, שוטפי כלים  ומנקי סירים , האקונומים והמבשלות לדיאטה, עצרנו הכל-
וראינו את המטוס נוחת וסאדאת מנופף מן הדלת, חזרנו להכין לצהרים .... והפסקנו שוב כשהגיע למשכן הכנסת כדי שנוכל לראות ולשמוע נאומו. זה היה כמעט אחרית הימים.

3.      3. כן. נימקתי למעלה.
4.      4. אז זהו.... שאת הרוב חוויתי בלייב..... חדש אחד מצאתי:  לא ידעתי שבכנסת חילקו את הצל"שים אחרי מלחמת ששת הימים .... טוב, הייתי  עוד ביסודי.....